אעיד כי תהליך פרויקט הגמר בתקשורת חזותית בויצו הוא כמו תוכנית ריאלטי זולה –
השלב הראשון -האודישנים -בחירת הנושא לפרויקט:
בתחילת הסמסטר השני נכנסנו לחדר, מולנו ישבו ה"שופטים" (הסגל הבכיר). אלה קבעו איזה נושא מעניין ואיזה לא (אותם כמובן) כשהם טוענים שהם כבר ראו הכל (באמת??) והם יודעים כבר מה יתפוס ומה לא, על מה נכון/כדאי/רצוי/ראוי לדבר ומה טאבו/משעמם.
ניצנים של רעיונות, חלומות ופנטזיות נפסלו ונגנזו באותן עשר דקות מעיקות.
השלב השני – המנטורים – הנחיות לפרויקט גמר:
מידי שבוע נפגשה קבוצה של סטודנטים עם מנחה או שניים, כשהמטרה היא פיתוח של הפרויקט והכוונת הסטודנט. חלק מהסטודנטים זכו למנחים רציניים, איכפתיים, דואגים ומסורים, מנחים בעלי ידע, שהפנו למקורות והעשירו את הסטודנטים, וחלק קיבלו מנחים שפשוט היו שם כדי להגיד – טוב או לא טוב. (את זה גם אנחנו יכולנו להגיד). המנחים הגרועים מכולם היו אלה שפעלו על פי העדפות אישיות, ונתנו עולם ומלואו לאחד, ויחס אדיש לאחר.
השלב השלישי – הגמר הגדול – תערוכת הבוגרים:
כבר בשלב ההכנות לתערוכה ברור לכולם מי המנצח הגדול, ומי המנצחים המשניים (מקומות שני ושלישי…) התערוכה לצורך כך נבנית סביב אותם "כוכבים" שמקבלים חללים גדולים וראויים, לעומת אחרים שנדחקים למסדרונות והופכים בין רגע מעבודות מאומצות טובות וחשובות לטפטים צבעוניים על הקיר. (ממש כמו זמרי הליווי שזזים יפה ברקע) מדהים לגלות איך האוצרים (ובמשל שלנו-ההפקה) יכולים להחריב עבודה של סטודנט ולחלופין לרומם ולהפכה ליצירת מופת. היה זה תהליך שהחל מה"אודישנים", המשיך להנחיות עם ה"מנטורים" והתפוצץ בפנים של חלק מאיתנו ב"גמר הגדול" הלוא היא התערוכה. לבסוף, התקשורת מגיעה, מסקרת את אותם פרויקטים שראש המחלקה מצביע עליהם, והרי לכם – #חמשדקותתהילה.
תחושות של החמצה, עלבון, זלזול ופספוס הם רק קמצוץ מהתחושות שנגרמו בעקבות אותו תהליך ארוך ומייגע, שכרך בתוכו פוליטיקה והעדפות אישיות. תקשורת חזותית בויצו מתגאים בכך שהסטודנטים שלהם חברים שעוזרים אחד לשני (אמת), בעוד הם עצמם יצרו תחרות ופער ביניהם.
הייתי ממליצה לאותם אלה שיושבים על כס ה"שופטים" לצפות פעם באחת מתוכניות הראליטי הכל כך לא ראויות לצפייה בעיניהם, ולגלות את קווי הדמיון. מאנשי מקצוע שאמורים להיות מקצוענים, להקנות ידע, לכוון ולרצות בהצלחת הסטודנטים, ההתעסקות הפכה בפופולריות, ב"סלביות" ובתהילה. זה לא ראוי למוסד אקדמי. אני באתי ללמוד, לחקור ולגלות – לא לתוכנית ראליטי.
בוגרת המחלקה